פסק-דין בתיק תא"מ 7193-03-10

מבוא

• 1.       ביום  11.11.2009 הגיש התובע בלשכת ההוצאה לפועל שטר לביצוע על סך 50,000 ש"ח, חתום על ידי הנתבעת, נקוב בסכום של 50,000 ש"ח, ללא ציון תאריך הפירעון ושם הנפרע (להלן:  " ההמחאה").
• 2.       הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר.

בדיון מיום 17.5.2011 לאחר חקירת מצהירי הנתבעת, ניתנה הרשות להגן, מכאן תביעה זו.

•  
• טענות התובע
• 3.       התובע, הנתבעת ואחיה של הנתבעת מר קלו שלמה (להלן : " שלומי") מכירים במשך שנים רבות. בין התובע לשלומי שררו יחסי חברות קרובים. שלומי פנה אל התובע במרץ 2004 וביקש עזרה כספית אשר נועדה לסייע לקרוב משפחתו של שלומי בהקמת עסק חדש. ההלוואה  ניתנה על ידי התובע לאחר הבטחת שלומי כי הוא אחראי לפירעון התשלומים.
• 4.       כנגד קבלת סך של 30,000 ש"ח, המציא שלומי לידי התובע שתי המחאות, המשוכות על שם "בית נאמן", חקמון טלי ולנקרי אהרון (להלן: " חקמון ולנקרי"), ללא נקיבת שם המוטב, משוכים ליום 25.5.2004  (להלן :" ההמחאות של חקמון ולנקרי") וכן את ההמחאה, אשר נמסרה לתובע ללא נקיבת תאריך ואשר נועדה להבטיח את סכום ההלוואה.
• 5.       מערכת העברת הכספים היתה כזו שהתובע נתן את הכסף לשלומי ושלומי נתן את ההלוואה לצד השלישי (חקמון ולנקרי).
• 6.       משלא נפרעה ההלוואה, נתן התובע לשלומי את ההמחאות של חקמון ולנקרי על מנת שיציגן בבנק, אולם אלו חזרו בציון "החשבון מוגבל". על מנת ששלומי יפתח תיק הוצאה לפועל כנגד חקמון ולנקרי העביר התובע לידי שלומי את סך האגרה הנדרשת לפתיחת תיק הוצאה לפועל כנגדם. שלומי בחר שלא לעשות כן והשיב את ההמחאות של חקמון ולנקרי לתובע. נוכח העובדה כי ההלוואה טרם נפרעה, הגיש התובע את הבקשה לביצוע ההמחאה בלשכת ההוצאה לפועל.
• 7.       באשר לגרסת הנתבעת (כפי שתובא להלן), טוען התובע כי מדובר בהגנה שקרית שאינה מגובה בראיות ממשיות וכי כל העדים שהעידו מטעמה הינם עדים בעלי אינטרס אשר מסרו עדות כזב על מנת לסייע לנתבעת.  

טענות הנתבעת

• 8.       בתקופה שבין 1999-2003, הועסקה הנתבעת בחברה שהיתה בבעלותה ובשליטתה של מרגלית חכמון (להלן:" מרגלית"). בסוף שנת 2001, נוכח קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, ומאחר והנתבעת הכירה את התובע דרך שלומי, וידעה כי הוא עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות, קישרה בין מרגלית לתובע.
• 9.       לצורך הבטחת פירעון ההלוואה, מסרה מרגלית לתובע המחאות של החברות שבבעלותה. בנוסף, דרש התובע המחאה מחשבון אישי כערובה לפירעון ההלוואה. מאחר שבין הנתבעת למרגלית שררו יחסי חברות קרובים, ונוכח העובדה כי למרגלית לא היה חשבון אישי, נעתרה הנתבעת לבקשת מרגלית לערוב לפירעון ההלוואה, ונתנה לתובע את ההמחאה, כערובה לפירעון הלוואה זו בלבד.
• 10.     ההמחאה נמסרה לתובע סמוך לתחילת שנת 2002.
• 11.     אין מחלוקת כי ההלוואה נפרעה במלואה לרבות מרכיבי הריבית שגולמו בה (ראו הודאת  התובע בכך בעמ' 18 לפרוטוקול שורות 9-10). מאחר שההלוואה הוחזרה במלואה היה על התובע להחזיר את ההמחאה לנתבעת, אולם לא עשה כן.
• 12.     ביחסיה של הנתבעת עם מרגלית חל משבר, אשר בסופו פנתה לבית הדין לעבודה בתביעה כנגד מרגלית. נוכח הזמן שחלף והנתק ביחסיה עם מרגלית, שכחה הנתבעת את עצם קיומה של ההמחאה  עד אשר הוגשה לביצוע.
• 13.     התובע הסתכסך עם אחיה של הנתבעת. בשל רצונו להפעיל לחץ פסול על אחיה, העלה מן האוב את ההמחאה.